עבירת איום אינה שמורה רק למקרי קיצון, שבהם אדם מפעיל לחץ קיצוני על אדם אחר ובנסיבות ברורות וחד משמעיות. במקרים רבים, איומים נשלחים לכל עבר, ביום יום, בבחינת "ספק הלצה וספק ברצינות". בהתאמה, אנשים משתמשים בביטוים נגד אחרים במכולת, בבנק, במעלית בבניין המגורים ואפילו בגינת השעשועים: "אני אתבע אותך", "חכה תראה", "אתה עוד תשמע ממני" ועוד. כל אלו, הם רק חלק מהביטויים השגורים בפיהם של ישראלים רבים, אשר ניתן לשמוע אותם במרחב הציבורי.

עם זאת, לא בכל סיטואציה, תיחשב אמירה שכזו לעבירת איום ועל כך נסביר ונרחיב, במסגרת המאמר שלהלן. במאמר נסקור: מהי עבירת איומים על פי הדין ואילו עבירות נוספות קשורות לביצוע מעשים מאיימים.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין פלילי.

עבירת איומים – חוק העונשין:

עבירת האיומים היא עבירה אשר קבועה בקודקס הפלילי של מדינת ישראל, הנקרא חוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"(. עבירת האיומים, קבועה בסעיף 192 לחוק העונשין, הקובע כדלקמן: "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו – מאסר שלוש שנים".

זאת ועוד, עבירת איומים היא סוג של עבירת אלימות, בשל התפיסה שלפיה איום או הפחדה של אחר, מהווה "אלימות", גם אם זו לאו דווקא בוצעה באופן פיזי.

כדי להוכיח קיומה של עבירת איומים, יש צורך בהוכחה של נסיבות שונות. למעשה, כל פעולה שנעשית בכוונה להפחיד את האחר, תהווה איום ודינה מאסר 3 שנות מאסר. אך עדיין, כדי להוכיח את העבירה לגופה, נהוג "לפרק" את יסודותיה של העבירה, לשלושה רכיבים עיקריים:

הרכיב הראשון – "איום": זהו בעצם המעשה עצמו.

הרכיב השני – "פגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב, או בפרנסתו, שלו או של אחר": רכיב זה, עוסק בנסיבות הנלוות למעשה האיום לגופו ונסיבות שבאופן טבעי – משתנות ממקרה למקרה.

הרכיב השלישי – "בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו": זהו רכיב הכוונה. כדי שתתגבש עבירה של איומים, חייבת להיות מודעות וכוונה תחילה למבצע המעשה, בעת ביצוע עבירת האיומים.

במידה ובבית המשפט, הוכחו כל רכיבי העבירה המצוינים לעיל, הרי שתוכח העבירה והנאשם – יורשע בפלילים. עוד נעיר, כי עבירת האיומים, נחשבת ונתפסת כעבירה חמורה ולראייה העונש הנלווה לה. זו למעשה עבירה מסוג פשע, אשר מאפשרת שלילת חירותו של אדם למשך 3 שנים, לאחר ביצוע מעשה איום.

עבירות איומים – בנסיבות פרטניות:

ככלל, עבירת האיומים עומדת לבדה בחוק העונשין והיא עבירה רחבה אשר מקרים רבים יכולים לחסות תחתה. עבירת האיומים, היא גם עבירה שיש לה מעין "אחיות" בחוק העונשין וזאת בדמות עבירות דומות ומשיקות. הבה נציג להלן ולשם המחשה, חלק מאותן עבירות:

סעיף 189 לחוק העונשין – כניסה בכוח: "הנכנס למקרקעין בדרך אלימה כדי להחזיק בהם, בין שהאלימות היא בהפעלת כוח למעשה נגד אדם אחר ובין שהיא באיומים או בפריצה או בכינוס אנשים במספר בלתי רגיל, דינו – מאסר שלוש שנים, אף אם הוא זכאי להיכנס לאותם מקרקעין, זולת אם המקרקעין היו שלו אבל מוחזקים בידי עובד או שלוחו."

סעיף 197 לחוק העונשין – הפרעה לבחירות: "המנסה למנוע, לחבל או להפריע בחירות ציבוריות – בכוח, באלימות, באיומים או בכל מעשה שהוא עבירה לפי חוק זה, דינו – מאסר שלוש שנים".

סעיף 243 – הדחה בחקירה: "המניע או מנסה להניע, כאמור בסעיף א', בדרך של מרמה, הטעיה, כוח, איומים, הפחדה, מתן טובת הנאה או כל אמצעי פסול אחר, דינו – מאסר שבע שנים".

סעיף 369 – חטיפה: "הכופה על אדם בכוח או באיומים או מפתהו באמצעי תרמית ללכת מן המקום שהוא נמצא בו, הרי זו חטיפה ודינו – מאסר עשר שנים."

סיכום:

כאמור, עבירת האיומים נתפסת כעבירה חמורה מאוד ובעלת עונש כבד ולכן אין להקל ראש בעניינה. יש להתייחס במלוא תשומת הלב, לכל חשד נגדכם לאיום. הדבר הראשון והמומלץ ביותר, הוא לפנות לעורך דין פלילי. האחרון יוכל לייעץ ולסייע לכם, החל משלב החשדות. בהתאם לנסיבות המקרה שלכם, יוכל לכוון אתכם בצורה שתצמצם כמה שיותר נזקים ועל מנת להטיב את מצבכם בחקירה וכן לאחריה, בייצוג והופעה בבתי המשפט, במידה ויוגש כתב אישום.