מאסרו של אדם, הוא פעולה שנובעת מהפעלת סמכותה של המדינה להפעיל כוח במקרים מסוימים ולייצג את כלל החברה. זו האמנה החברתית שבה כולם מחזיקים, המסדירה את היחס שבין האזרח למדינה. זהו הדין במדינה דמוקרטית.

ככלל, מאסר של אדם, במדינה מתוקנת, מיושם בשל מעשה בל יעשה, המצריך ענישה חמורה עד לכדי שלילת חירותו של האדם. עם זאת, לקיחת חירותו של אדם, אינה מאפשרת לקיחת זכויות כוללות ובסיסיות, הניתנות לכל אדם באשר הוא אדם. אי לכך, במקרים של פגיעה בזכויות של אסיר, יש לעמוד על הפגיעה והאם היא מוצדקת בנסיבות העניין.

במאמר שלפניכם/ן נדון בשאלות הבאות: מהו מאסר ומי יוגדר אסיר, מהן זכויותיו של האסיר וכיצד ניתן להגן על זכויות אסירים. כמו כן, נסביר בקצרה מה הדין באשר לעתירות אסירים, אשר מוגשות לבית המשפט המחוזי.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לעניינים פליליים.

מהו מאסר ומיהו אסיר?

למעשה, מאסר הוא העונש הקשה ביותר, שבית המשפט יכול לגזור על אדם שהורשע בעבירה פלילית על פי חוק. ענישה מסוג זה גורמת לשלילת חירותו, שהיא ערך מוגן גם מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומכאן חומרתו בחברה דמוקרטית ומתקדמת.

כליאת אסיר מבוססת על ארבעה מניעים:
הרחקה – זאת כאשר מדובר באסיר שיכול לפגוע או שפגע בעבר בסובבים.
הרתעה – למנוע מאנשים נוספים לבצע את העבירה האמורה.
ענישה – להטיל על מבצע עבירה, עונש תואם למעשה חמור שנעשה.
שיקום – דהיינו, הוצאה של האסיר מהחברה לתקופת מה ושיקומו במסגרת טיפולית בין כותלי הכלא.

הדין הוא כי אסיר ייכלא לתקופה, שאותה יגדיר בית המשפט, באחד מבתי הסוהר המנוהלים על ידי שירות בתי הסוהר. ככלל, תקופת המאסר המרבית תיקבע בקודקס הפלילי של מדינת ישראל והוא חוק העונשין התשנ"ז–1977. בית המשפט יכול לקבוע את עונשו של המורשע על פי "מתחם הענישה" המוגדר לכל עבירה.

זכויות אסירים:

כאמור, האסירים הכלואים בבית הכלא בחזקתם של שירות בתי הסוהר, הם אנשים אשר בעצם המאסר, נשללה מהם זכות החירות. יתרה מכך, גם במסגרת כותלי הכלא, לאנשי שירות בתי הסוהר יש סמכות לשלול מאסירים זכויות מסוימות, בין בשל חשש ביטחוני ובין אם בשל בעיות משמעת. לדוגמא: שלילת חופשות, שלילת חופש העיסוק ועוד. עם זאת, קיימות זכויות אשר מגיעות לאסיר ואין לשלול אותן ממנו, אלא במקרים חריגים. לדוגמא: הזכות לפגוש את משפחתו/ לשוחח עם משפחתו, הזכות להגנה על גופו, הזכות לקיים את דתו ומצוות הדת, זכות לקבלת טיפול רפואי הולם ועוד.

שמירה על הזכויות של האסירים:

לעיתים וכחלק מהנסיבות היומיומיות בבית הכלא, נשללות מבלי משים זכויותיהם של אסירים על ידי אנשי שירות בתי הסוהר, במקרים מסוימים אף ללא הסבר או סיבה מוצדקת, או סיבה שניתן לחלוק עליה. אי לכך, כל אסיר רשאי לפנות לגורמים שונים בשירות בתי הסוהר, על מנת להשיב לעצמו את הזכויות המגיעות או להתלונן על מעשה או מחדל שנטל מזכויות האסיר. לרוב, ייקבע גורם בבית הסוהר, שהאסירים יודעים שאליו ניתן לפנות, כמו: קצין האסירים, קצין הכליאה, קצין חופשות או לשכת מפקד בית הסוהר.

עתירת אסיר – לבית משפט מחוזי:

לעיתים, לא תספיק פנייה לגורמים פנים מערכת שירות בתי הסוהר ולכן יהיה צורך לפנייה חיצונית, על מנת לבקר את התנהלותו של שירות בתי הסוהר. היות ושירות בתי הסוהר הוא גוף המנוהל ומבוקר על ידי המדינה, או במילים אחרות, מדובר בגוף מנהלי, הרי שלבית המשפט לעניינים מנהליים, יש סמכות לבקרו.

מכאן, שגם אסירים רשאים להגיש עתירת אסיר, כאשר זכותם נפגעת. עתירה שכזו תוגש לבית המשפט המחוזי, אשר דן בעניינים מנהליים כבית דין גבוה לצדק ("בג"ץ קטן"). בפנייה כזו, יש לכל אסיר גם זכות (אשר גם רצוי לממש) להיות מיוצג על ידי עורך דין. במסגרת עתירת אסיר, יבחן בית המשפט את התנהלותו של שירות בתי הסוהר ויקבע האם שלילת זכויות האסיר נעשתה באופן סביר, אשר עומד בחובתם בניהול בית הסוהר, או שמדובר בשלילה בוטה של זכויות האסיר ללא כל ההצדקה. מכאן, יוכל בית המשפט המחוזי להורות על סעד להשבת זכויותיו של האסיר.

סיכום:

אסיר אשר שללו ממנו חירותו, אינו הופך עם כניסתו למאסר, לחסר זכויות בכלל. על כל אסיר להכיר את החובות המוטלות עליו וכן הזכויות המגיעות לו עם כניסתו למאסר. בעת חשש להפרה של זכויות, יוכל האסיר לפנות לעורך דין פלילי, אשר יוכל, בעזרת מקצועיותו וידיעותיו בנושא, לאשש או להפריח את טענות האסיר בדבר שלילת הזכות וכפועל יוצא, להגיש בשמו עתירת אסיר.