גילוי ראיות בהליך הפלילי

המאמר נכתב בשיתוף עם משרד עורכי דין יוסף רועי אטיאס

על פי סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט–1969 (להלן: "הפקודה"), בית המשפט רשאי לזמן בהליך הפלילי, כל עד לו הוא זקוק בקבלת החלטתו, וכן להורות לכל עד להתייצב עם ראיה מסוימת, בין אם ראיה חפצית ובין אם מסמך מסוים, או במילות הסעיף: "ראה שופט שהצגת חפץ נחוצה או רצויה לצרכי חקירה או משפט, רשאי הוא להזמין כל אדם, שלפי ההנחה החפץ נמצא בהחזקתו או ברשותו, להתייצב ולהציג את החפץ, או להמציאו, בשעה ובמקום הנקובים בהזמנה."

לצד סעיף החוק האמור, לצורך חשיפת מידע וראיות על ידי ההגנה, נדרשות בחינה והכרה של סעיפים נוספים, בין היתר סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 (להלן: "החוק") בדבר עיון בחומר חקירה, וכן סעיף 108 לחוק בדבר צו להמצאת מסמכים ומוצגים.

על כך – במאמר שלהלן, בהסתמך על פסיקתו האחרונה של בית המשפט העליון בנושא זה.

עובדות המקרה:

מדובר בערר שהוגש לבית המשפט העליון, על החלטת בית המשפט המחוזי, בעניין בש"פ 296/18, פלוני נגד מדינת ישראל, בעניין הרשאתו של נאשם לעשות שימוש בסעיפי החוק כדי להשיג ראייה לידיו ולראות עיניו בלבד, תוך כדי ההליך הפלילי.

ראשית יש להעיר, כי לפני הגשת כתב האישום, ההגנה אינה יודעת מה הראיות המוחזקות כנגד הנאשם, כאילו "עיניה מכוסות". רק לאחר הגשת כתב האישום, ההגנה תהיה זכאית להיחשף לחומרי החקירה. הסעיפים העוסקים בכך, הם כאמור סעיף 74 לחוק – הרלוונטי לאחר הגשת כתב האישום ובדרך כלל לפני תחילת ההוכחות, כאשר מדובר בחומר שנוגע לליבת האישום והמותב (דהיינו, הרכב השופטים) יהיה שופט תורן, וכן סעיף 108 לחוק – הרלוונטי לתחילת המשפט או למהלכם של דיוני ההוכחות.

כאשר החומר המצוי אינו נוגע ללב האישום והמותב שדן באישום, הוא זה שיעסוק בו, אזי סעיף 43 לפקודה – הוא הרלוונטי להליך שלפני הגשת כתב האישום והגורם המבקש הוא התביעה. "מערכת היחסים" בין הסעיפים הללו, נבחנה בערר האמור.

כנגד העורר הוגש כתב אישום כנגד עבירות אלימות במשפחה והתעללות בקטינים בני משפחה. סנגורו של העורר פנה בבקשה לגילוי ראיות לפי סעיף 108 לחוק ולפי סעיף 43 לפקודה, באומרו שאם החומרים לא יובאו לעיונו בלבד, הוא יבקש לחזור בו מהבקשות ולא לדון בהן לגופן (בקשות כגון: תיעוד רפואי, שיחות של המתלוננת עם קצינת מבחן ועוד). הבקשות הועברו לדיון במותב שדן בתיק העיקרי. עוד טען הסנגור, כי הוא זכאי לקבל לידיו את הראיות שהתקבלו, מבלי שהתביעה תיחשף אליהם. טענה זו נדחתה בהחלטת בית משפט קמא.

מצדו של העורר, נטען כי החלטת בית משפט קמא "משנה סדרי עולם, בכך שמאלצת את העורר לחשוף בפני התביעה את הראיות המתבקשות. כמו כן, העורר מבקש שמי שידון בבקשות לפי סעיף 43 לפקודה, יהיה שופט תורן, כך שיהיה אפשר לערער בזכות על החלטתו. בראיית בסעיף 43 לפקודה, אין לשון הסעיף מלמדת על יעוד הסעיף לצורכי התביעה לבדה, וכן אין רמז לחשיפה של המותב הדן בתיק העיקרי. לשיטת העותר, סעיף 43 לפקודה נועד לסייע לצדדים באיסוף הראיות וסעיף 108 לחוק מסדיר את אופן הגשת ראיות לבית המשפט. יש לציין, כי בכל דבריו של העורר, יש ניסיון לשינוי מצב משפטי קיים.

נימוקיו של בית המשפט:

כבוד השופט עמית טוען שהפרשנות המקובלת של סעיף 43 לפקודה אינה מאפשרת מהלך דיוני, אשר מקנה יתרון להגנה, בצורה שאינה נחשפת לתביעה. בהחלטתו, הוא נוטה לעמדה לפיה הסעיף האמור מיועד לרשויות חקירה (משטרה ) והתביעה בלבד, ומפרט את הפרקטיקה בעניין, לדוגמא – בקשת המשטרה לשופט תורן בבקשה לצו חיפוש ותפיסה. נוכח כל אלו, העורר מלכתחילה לא היה רשאי להגיש את בקשותיו מכוח סעיף 43 לפקודה, ובדבריו של כב' השופט עמית : "סעיף 43 לפסד"פ (הפקודה) אינו כלי לאיסוף ראיות על ידי ההגנה, הוא לא מקנה לנאשם זכות לבקש להמציא לידיו ראיה במהלך המשפט או בשלבי החקירה קודם לכן, ובוודאי שלא במעמד צד אחד וללא ידיעת התביעה על כך".

סיכום:

במשפט הפלילי, בקיאות רבה בפרוצדורה המשפטית, יכולה להביא לעליונות בניהול התיק. אי לכך, מומלץ להסתייע בעורך דין פלילי, החל מהשלב הראשוני (חקירה) ועד לתום המשפט.