דיני הירושות והצוואות עוסקים באופן שבו יחולק רכושו של אדם לאחר מותו, בין אם באמצעות ירושה ובין אם באמצעות צוואה. הסדרת הנושא, מחייבת התייחסות לשלב של לפני מותו של אדם, כמו למשל – דינים הנוגעים לאופן עריכת הצוואה וכן מי כשיר לערוך צוואה ועוד.

במקביל, קיימים דינים הנוגעים לסיטואציה שבה אדם כבר נפטר ואז עולות שאלות כגון – מי יהיה רשאי לרשת את המנוח, כיצד ניתן יהיה לממש את הירושה וכן מתי יתמנה לעיזבון (מסת הרכוש שהותיר אחריו מנוח) מנהל עיזבון ועוד. כל הדינים הללו, קבועים בחוק אשר נקרא חוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה").

עם זאת, במסגרת ענייני ירושות וצוואות, לא פעם אפשר גם להיתקל בעניינים שהמשפט הפלילי הוא זה אשר מסדיר אותם. לכן, במאמר שלהלן נעסוק בעבירות פליליות הנוגעות לירושות וצוואות וכל זאת לידיעתכם/ן ונוחיותכן/ם, הגולשות והגולשים:

הערה – מאמר זה הוא כללי בלבד ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.

מהי ירושה לפי דין:

סעיף 1 לחוק הירושה, קובע כי בעת מותו של אדם, יהיו יורשיו – או היורשים לפי צוואה או היורשים לפי דין. יורש לפי צוואה, כפי שנסביר בהמשך, הוא אדם שמצוין בצוואה שנערכה על ידי המנוח עוד בחייו. מנגד, מה הדין במקרה שבו אדם נפטר, אך לא הותיר אחריו צוואה ערוכה כדין? במקרה כזה, המחוקק קבע (בסעיף 10 לחוק הירושה) כי חוק הירושה יכלול ברירת מחדל חוקית, שלפיה בהיעדרה של צוואה, יהיו יורשיו של המנוח – היורשים לפי דין. היורשים לפי דין, הם בן או בת זוגו וכן ילדיו, כל אחד מהצדדים יהיה זכאי למחצית מעיזבונו של המנוח. כדי לממש ירושה כדין, יש לפנות לרשם הירושה בבקשה למתן צו ירושה.

מהי ירושה לפי צוואה:

כאמור, יש שתי דרכים לרשת אדם: או באמצעות צוואה, או בהיעדרה, כאשר אז היורשים יהיו היורשים לפי חוק. צוואה, מהלשון "ציווי", היא מסמך שבמסגרתו מסדיר המנוח בחייו, מי יהיו יורשיו. צוואה יכולה להיערך רק על ידי המנוח ורק הוא רשאי לשנותה מעת לעת. בהתאם לחוק הירושה, קיימים ארבעה סוגים של צוואות –

צוואה בכתב – זו הצוואה השכיחה והמוכרת ביותר. מדובר בצוואה שנכתבת על ידי המנוח, חתומה על ידו וכוללת תאריך. צוואה בפני עדים – צוואה זו דומה לצוואה שנערכת בכתב, אך היא גם כוללת גם פרטי שני עדים שחזו במעמד עריכת הצוואה. צוואה בפני רשות – צוואה זו מוקראת בפני רשות ציבורית, לרבות – בית דין דתי, ביהמ"ש משפחה, רשם הירושה ועוד. צוואה בעל פה – זו צוואה לא שכיחה והיא רלוונטית רק במקרה שבו אדם מאמין או אכן עומד לאבד את חייו בזמן הקרוב. רק במקרה כזה, רשאי אדם להקריא את צוואתו בפני שני עדים. האחרונים מחויבים בתיעוד הדברים ולאחר מכן עליהם לסור לרשם הירושה לשם הפקדת זיכרון הדברים. לאחר מותו של אדם, לשם מימוש צוואה, יש לפנות לרשם הירושה, בבקשה למתן צו קיום צוואה.

פסלות מלרשת אדם:

חוק הירושה קובע כי ישנם מקרים שבהם אדם לא יהיה כשיר לרשת אדם אחר. למעשה, בהתאם לסעיף 3 לחוק הירושה, כל אדם כשיר לרשת אדם שנפטר, לרבות מי שנולד 300 ימים לאחר מותו של המנוח ואף חברה בעירבון מוגבל. עם זאת, סעיף 5 לחוק הירושה קובע כי אדם שניסה להתנקש בחייו של המנוח, או התנקש בחייו וכן אדם שניסה לזייף צוואה, או אדם שניסה או השמיד צוואה של מנוח, לא יהיה זכאי לרשת מנוח. הסיבה לכך ברורה: אין לאפשר לאדם, שמראש ניסה להשפיע על רצונו של המנוח וליהנות מכך, להשיג רווח כתוצאה מהצוואה. הכלל הקבוע בסעיף 5 הוא בעצם יישום של הכלל המשפטי הנושן, שלפיו "מעילה בת עוולה לא יקום סעד".

האם ישנן עבירות פליליות הנוגעות לירושות וצוואות?

התשובה חיובית. עם זאת, נעיר כי עבירות פליליות, אינן קבועות בחוק הירושה, אלא בחוק פלילי, הנקרא חוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין). חוק העונשין קובע מספר עבירות פליליות שנוגעות במישרין לענייני ירושות וצוואות. הבה נציג דוגמאות –

עבירה של גרימת נזק לצוואה – בסעיף 445 לחוק העונשין, קבועה עבירה פלילית, במקרה של אדם שמנסה או מזיק לצוואה בזדון וזאת הן במקרה שעורך הצוואה חי או נפטר. העונש בגין עבירה זו עומד על 5 שנות מאסר.

הסתרת צוואה – סעיף 345 לחוק העונשין קובע כי אדם שמסתיר צוואה כדי להונות את שאר הצדדים והיורשים מכוחה, עונשו יהיה 5 שנות מאסר. אין ספק כי מדובר בעבירה בעלת מניע לא מוסרי.

כמובן שישנן עבירות נוספות, שלא נרחיב לגביהן.

לסיכום

ענייני ירושות וצוואות הן תחום מורכב, שמצריך ידע וניסיון משפטי. לכן, בין אם מדובר בעריכת צוואה ובין אם מדובר בייצוג בגין עניינים הנובעים מצוואה, כדאי לפנות לעורך דין דיני משפחה בעל ניסיון.

 

דילוג לתוכן