יותר ויותר בני נוער מחזיקים בגופם סכינים, ולצערנו, לא אחת מדווח בתקשורת על אירועי דקירה ואלימות בקרב בני נוער. בכלל, רבים מבני הנוער נוטים לסבור כי אחזקת סכין או אגרופן היא מותרת. אך לא כך הם פני הדברים, שכן מדובר בעבירה פלילית לכל דבר ועניין, כפי שיוסבר להלן:
האיסור על אחזקת סכין:
חוק העונשין, התשל"ז- 1977 מטיל איסור על אחזקת סכין או אגרופן. תכלית האיסור היא למנוע פגיעות בגוף ובכלל זה אלימות בין בני אדם, לרבות בני נוער.
- "סכין" מוגדרת בחוק העונשין בתור כלי חד, שיש ביכולתו לבצע חיתוך בגופו של אדם.
- "אגרופן", הוא כלי המולבש על כף היד, בעל מתכת, שיש ביכולתו להגביר את הפגיעה בעת מגע פיזי ישיר עם כף היד.
האיסור החל על אחזקת אגרופן או סכין, קובע כי מי שמחזיק אגרופן או סכין, מחוץ לביתו או חצריו, צפוי למאסר של עד חמש שנים. עם זאת, החוק קובע כי מי שמחזיק באגרופן או סכין מחוץ לביתו, צריך להוכיח כי המטרה לשמה הוחזקו החפצים המתוארים, היא מטרה כשירה. מדובר בנטל לא קל להוכחה, שכן באותה הנשימה קובע החוק "חזקה" ברורה, לפיה מי שנתפס עם סכין או אגרופן בשטח בית ספר, או מקום בילוי, יראו אותו בתור מי שמחזיק בחפץ למטרה לא כשירה. יוער, כי חל גם איסור על מכירה של אגרופן או סכין לקטין, מי שמבצע עבירה של מכירה כגון זו, צפוי למאסר של עד שבע שנים.
מכאן, שאחזקת סכין או אגרופן היא עבירה פלילית לכל דבר ועניין, במיוחד כאשר מדובר בבני נוער, המחזיקים חפצים אלו בשטח בית הספר או מקומות בילוי. מה גם, שאחזקת סכין בשטח בית ספר, מעלה חשד כבד שמא מדובר באחזקה לא כשירה.
עבריינות נוער:
בניגוד לבגירים המבצעים עבירות פליליות, נערים המבצעים עבירה פלילית עומדים לדין בית משפט נפרד, הוא בית המשפט לנוער. בכל הנוגע לנערים, קיים חוק ספציפי העוסק בעניינם, והוא חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א- 1971. חוק זה מסדיר את כל אופן הטיפול בנערים בפן הפלילי. החל מסדרי דין מיוחדים בבית המשפט לנוער, וכלה בדרכי טיפול בנערים עבריינים, תנאי כליאה, וכללי ענישה. בכלל, הטיפול בנוער עבריין דורש מומחיות ספציפית של עורך דין פלילי נוער, המתמחה בתחום ובקיא ברזי המשפט הפלילי העוסק בעבריינות נוער.
נער, מוגדר בחוק בתור מישהו שטרם מלאו לו 18 שנים. אך הגיל בו נער מוגדר בתור בר עונשין, הוא גיל 12. כך שקטין בן 10 הנתפס עם סכין, לא יועמד לדין היות והוא טרם הגיע לגיל האחריות הפלילית.
הכללים המשפטיים הנוגעים לנוער מבקשים ליישם עקרונות שיקומיים. מערכת המשפט מבקשת לשקם נערים ולהתוות להם דרך טובה יותר לשם הצלחה בהמשך החיים. זאת להבדיל מבגירים. כמו כן, היות ומדובר בנערים, ומטבע הדברים היא רגישים יותר וחלשים יותר, קיימות הקלות בחוק הפלילי באשר לאופן הטיפול בהם. לדוגמא:
- לא ניתן לעצור ילד (בין גיל 12 לגיל 14) מעבר לשתיים עשרה שעות אלא בצו שופט, כאשר מדובר בנער בין גיל 14- 18 ניתן לעצרו עד 24 שעות.
- חל איסור על מעצר של קטין בשטח בית הספר, וכן חל גם איסור על הובלת ילד (גיל 12- 14) בניידת משטרה רגילה אלא ברכב מסווה. חל גם איסור על אזוק של קטין, אלא במקרים חריגים שבהם ישנה סכנה לביטחון השוטרים או לקטין עצמו.
- קיימת חובה ליידע הורים של קטין, בעת חקירה, ואין גם לחקור קטין בשעות הלילה.
- דיונים בעניינם של נערים הנערכים בית המשפט לנוער, הדן בעבירות פליליות של קטינים, מתנהלים בדלתיים סגורות.
אם הוגש כתב אישום נגד קטין – מה כדאי לעשות?
אומנם ישנם חוקים שנועדו לשמור על כבודם של נערים, ועל הטיפול בהם, שמראש צריך להיעשות בצורה רגישה יותר. אך לצערנו, המציאות מלמדת שלא אחת רשויות החוק מפרות את החוקים בכל הנוגע לטיפול בנוער עבריין. לכן, אם קטין נעצר או עתיד לעמוד לדין פלילי, יש לפנות בהקדם לעורך דין פלילי נוער, שרק לו היכולת והידע לסייע בשעת צרה.
חשוב גם לזכור שקטין העומד לדין, צפוי לא רק לכתב אישום ועונש, אלא גם לפגיעה עתידית קשה, משום שרישום פלילי יכול לפגוע בשארית חייו של הקטין, וביכולתו לעבוד במקומות מסוימים, ואף להתגייס לצה"ל.